איך לא נשרף המזבח?
וצפית אותו נחושת. [כמה היה עובי הציפוי?] אמר רבי יהודה בר שלום: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולמים! אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת, ואמרת לי: "אש תמיד תוקד על המזבח" [ויקרא ו' ו'], אין האש מעברת אותו ציפוי ושורפת את העץ?
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה! המידות האלו הן אצלכם, שמא אצלי הסתכל במלאכים שהן אש לוהט וכמה אוצרות שלג וברד יש לי… ואין המים מכבים את האש, ולא האש שורפת המים… ואת מתירא שלא ישרפו העצים שבמזבח? הן עשויין לכבודי, מי ציוה האש לשרוף?! למד ממך כשהיית נכנס לתוך מחיצות של אש ומהלך בין הגדודים היה לך לשרף, ועוד שהיית בא אצלי, שנאמר: "ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלהים [שמות כ' י"ח]. ואני אש אוכלת, שנאמר: "כי ה' אלהיך אש אוכלה" [דברים ד' כ"ד]. ראוי שיהא נכוית ולמה כן שהיית עולה לכבודי, ואף מזבח העולה אף על פי שכתוב בו "אש תמיד תוקד על המזבח" לא הנחושת עתיד לבעור ולא העצים נשרפין [למה?] מפני שהן עשויין לכבודי. [מדרש תנחומא]
