באו חשבון – שאלת הזהב
כל הכמות שנתרמה לעשיית המשכן מפורשת בתורה (שמות לח.כד) 29 ככרות זהב ו- 730 שקל בשקל הקדש, כמות השווה למשקל 1403.5 ק"ג[1].
ויש לעיין כיצד כמות זהב זאת יכלה להספיק לכל צרכי המשכן, דהיינו לעשיית הארון וכל חלקיו, המנורה וכליה, ציפויי 48 הקרשים ו-9 עמודים שכל אחד בגובה כ-5 מטר, השולחן, מזבח הזהב, וביותר אם נחשב משקל כפורת הארון בלבד נגיע למשקל יותר מ- 1334 ק"ג[2], קרוב לכל הסך הנתרם. וכשנוסיף את משקל הארון עצמו הפנימי והחיצוני שהיו בעובי משמעותי (מח' י"א חצי טפח וי"א אצבע) יצא שמשקלו גבוה הרבה יותר משני טון, שזה לבדו יותר מכל הנתרם.
וכיצד נשאו משקל כזה 4 כהנים בלבד (בפרט ששנים מהם הולכים לאחור כדי שפניהם יהיו כלפי הארון[3]), ועוד קשה איך לא נשברו בדי הארון מכובד[4] הארון מאחר שהיו עשויות מעץ[5] שהוא מחומרים היותר חלשים.
והנה הובא באבן עזרא[6] בשם הגאון שמשקל הכפורת היה כיכר זהב בלבד, וכן הסכים האבן עזרא עצמו וכתב שם שכן קבלנו מאבותינו, וא"כ כיצד מתיישבים הדברים.
כתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו טעמא דקרא "שמעתי ששאלו לחזו"א דלפי החשבון של ככר לאדן אינו מספיק כסף לאדנים שגובהן אמה ורוחבן שלושת רבעי אמה, והשיב שצ"ל שהאדנים היו חלולים מתוכם"[7].
ועל דרך זה נאמר שבמקומות רבים השתמשו בזהב חלול ובשכבות דקות לציפוי הכלים, ובפרט בכפורת צ"ל שדקה וחלולה היתה בכל שטחה חוץ מצדיה, וזה פשט דברי התשב"ץ (חלק ג' סימן ע') שכתב שעובי טפח היה רק בדפנות הכפורת, אבל דקה היתה. ונמצא לפי"ז שצורתה היתה כמין קופסא הפוכה בעלת דפנות בגובה טפח.
וכן זו המציאות[8] באומני מתכות זהב כסף ונחושת להשתמש בשכבות דקות, ורק בצדדים לעבות ולחזק ולא למלאות שכבות עבות בחומר.
[1] ככר זהב שווה ל 48 ק"ג , (שהרי כיכר של קודש 3000 שקל, והשקל 6 דרהם שהם 19.2 גרם פחות שתות שהוסיפו חז"ל, נשארו 16 גרם, נמצא הכיכר 48 ק"ג), וא"כ 29.24 ככרות שווים למשקל הנכתב. החשבון נעשה לשיטת הגר"ח נאה, אבל הקושיה עומדת גם לשאר שיטות.
[2] משקל הכפרות הוא – אורכו כפול רוחבו כפול גובהו כפול משקל הזהב לסמ"ק, באורך אמה של 48 ס"מ, נמצא משקלו 120כפול 72 כפול 8 כפול 19.3 גרם לסמ"ק סה"כ 1334 ק"ג.
[3] רמב"ם כלי מקדש ב.יג ע"פ הגמ'.
[4] ובמאירי יומא עב: כתב שאמצע הבדים היו דקים, ובמקדש אהרון כתב שעוביים היה טפח בלבד.
[5] ויתורץ ע"פ מש"כ (סוטה לה.) שהארון נושא את נושאיו וכ"ש שנשא עצמו, אולם בדעת זקנים ובעלי תוספות כתב שזה היה רק לפי שעה בלבד דהיינו בעת חציית הירדן.
[6] אבן עזרא שמות לח,כד. י"א שכוונתו לגאון הרס"ג וי"א שכוונתו לריה"ל.
[7] וכתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א שיתכן שזה כלול בדברי הגמ' (שבת צח:) שהאדנים חלולים היו, ועפ"ז מיישב שם כיצד יתכן שכל האדנים היה משקלם ככר אחד, הלא היו אדני הקרשים והעמודים שונים בגודלם, אלא צ"ל כנ"ל ששנו את החללים שבתוכם. אולם כתב המלבי"ם שגודל אדני עמודי הפרוכת היה ג' רבעי אמה ונמצא ששוו לאדני הקרשים.
[8] לדוגמא עובי מטבע שקל 2 מ"מ, עובי תבנית בישול כ- 1 מ"מ, עובי סיר נירוסטה כ- 0.6 מ"מ, ומכאן נוכל להבין את הקושי להבין שעובי הכפורת היה 8 ס"מ (80 מ"מ) כעובי מלא אלא צ"ל שחלולה היתה כנ"ל.
